בניגוד לתנועה הישגית שנובעת מכוח דחף ותלות בתוצאה חיצונית, החריצות נובעת מתוך חיבור לחזון אישי ומשמעות פנימית, יוצרת משמעת עצמית ותנועה מתמשכת, שמכבדת את מקצב החיים, נעה בתוכו מתוך הקשבה, ערות ושמירה על הכיוון והכוונה לאורך זמן.

מילדות אהבתי להתבונן באנשים. הם עניינו אותי, השונות, המגוונות, העולם הפנימי שהשתקף מהם כלפי חוץ.  אחת מחוויות הילדות החזקות ביותר שלי, היא התימהון והפליאה הגדולים,

היכולת להתבונן על העבר, להעלות זכרונות, חוויות ורגעים – מאפשרת לנו לאצור רגעים בזמן, ולאגוד אותם במחשבה שלנו, כזיכרון חי וער, המשקף את מסלול חיינו על פני האדמה.

כאשר אתם חושבים על המילה פגיעות איזה אסוציאציה עולה בכם? רבים מכם יעלו בעיני רוחם דמות אנושית חלשה, מעודנת, פסיבית או שברירית, אך האם זה באמת כך?

אחד ההיבטים שהכי קשה לאנשים לראות בתוך עצמם, להתבונן עליו ולהתמודד איתו – הוא קנאה שמעוררת גם חוויה נפשית לא נעימה. אז איך מתמודדים איתה, משתחררים ממנה ויוצאים לחופשי?

לאחר ההקשבה לרצון מגיע המעבר מתיאוריה למימוש. במצב זה ישנם אתגרים שיכולים לצוף ולהקשות על התהליך. גלו איזה סוג של אנשים אתם ומה ניתן לעשות.

מרבית בני האנוש סבורים כי הם חיים בחופש, אך האם זה באמת כך? העולם שלנו הוא עולם של בחירה חופשית שמציע ספקטרום רחב של אפשרויות

להיות לראש ולא לזנב – זה לדעת מהו הראש ומהו הזנב, מהי התחלה ומהו סוף, משמע להבחין בין מה שרלוונטי ובר קיימא ומייצג את ההתחדשות והצמיחה, לבין מה שסיים את תפקידו ונדרש להשאירו מאחור.

הימים חולפים, יום רודף יום, ואנשים מוצאים עצמם מתבוננים אחורה ושואלים את עצמם:״איך הגעתי לפה? האם אני נמצא.ת במקום שבו רציתי להיות?״

חגי תשרי, הם סוג של חלון הזדמנות, שנפתח מדי שנה ומזמין אותנו להתבוננות פנימית, חשבון נפש, פיוס וסליחה, בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין האחרים, שמתוכם יכולות להתחולל התחדשות וצמיחה.

אנחנו חיים בתקופה בה העולם הווירטואלי תופס נפח רחב משגרת החיים שלנו. הרשתות החברתיות יוצרות ערוצים לשיתוף מיידי של חוויות, מחשבות, רגשות ודעות, ומצד שני,